השאלה 'איך נראה חייזר?' נראית פשוטה, אך התשובה שנויה במחלוקת. מדענים מניחים שחיים יכולים להתקיים גם מחוץ לכדור הארץ, בהתחשב בגודל היקום העצום, אך אין לנו דוגמה אחת של חיים לא-ארציים. לכן, כשאנחנו מדמיינים חייזרים – במדע או בבדיוני – אנחנו נוטים לבסס אותם על מה שאנחנו מכירים: בני אדם. רוב הדמויות בסרטים וסדרות כמו 'מסע בין כוכבים' או 'מלחמת הכוכבים' נראות אנושיות כמעט לגמרי, עם הבדלים קוסמטיים בלבד. הסיבה? שחקנים אנושיים, אבל גם נוחות – קל יותר להבין סיפור דרך דמויות שדומות לנו.

אבל מדענים וסופרים מציירים גם גרסאות מוזרות יותר. אורסולה לה-גווין描רה בני אדם חסרי מין, לויס מקמאסטר בוז'ולד יצרה גזעים עם ידיים במקום רגליים, ואורסון סקוט קארד תיאר יצורים שמتحولים מעצים לאנשים. בספרו של אנדי וייר 'פרויקט הייל מרי', החייזר 'רוקי' מתפתח בעולמות עם כבידה כפולה, לחץ אטמוספרי גבוה פי 29, ודם based על כספית – ו anatomically שונה: חמישה גפיים, חוש שמע מפותח במקום ראייה.

הדמיון שלנו לחייזרים הוא גם שיקוף של הפחדים והשאיפות האנושיים. חייזרי 'כוורת' כמו הבורג או הפורמיקים מבטאים דמיון לאבד את האינדיבידואליות. אחרים, כמו האוקיינוס בתו של סטניסלב לם, כל כך זרים שאיננו מסוגלים אפילו להבין אם הם חיים תבוניים. השאלה 'איך נראה חייזר?' היא אולי פחות שאלה על היקום – ויותר שאלה על מה אנחנו חושבים על עצמנו.