האיום מחיזבאללה ממשיכים לאיים על ישראל לאורך הגבול הצפוני, גם לאחר מבצעים צבאיים כבדים כמו 'חיצי הצפון' ב-2024, שבהם חוסל חסן נסראללה. למרות נזקים קיצוניים למבנה הצבאי של חיזבאללה, הארגון הצליח לקום מחדש עד חורף 2026, הודות לתמיכה איראנית מתמשכת, רשתות סיוע כלכלי, ומוטיבציה שילבה פנאטיות דתית ותחושת גאווה בקרב העדה השיעית בלבנון. תקיפות חוזרות של צה"ל בדרום לבנון לא שברו את הכוח הלוחם של חיזבאללה, ולחצן של פליטים שיעים ותמיכת חלק מהציבור הלבנוני ממשיכה לספק לגיטימציה חלקית לפעילותו.

הפתרון הצבאי הישיר – כיבוש לבנון ומצור על ביירות – עשוי לפגוע בחיזבאללה, אך עלותו האנושית, הפוליטית והבינלאומית תהיה גבוהה מאוד. צה"ל עייף, ישראל מבודדת, והעולם עלול ללחוץ עליה להפסיק פעולות לפני השגת מטרות. לכן, מוצע מהלך אסטרטגי רב-ערוצי: לחץ צבאי ממוקד ומהיר, פסקת אש שנותנת זמן לפיתוח יכולות נגד רחפנים, משא ומתן ישיר עם הנשיא ג'וזף עאון, והבטחת סיוע כלכלי גדול לבנון בתנאי שתבודד את חיזבאללה.

המהלך כולל גם חיזוק צבא לבנון באמצעות סיוע אמריקאי, צרפתי ואמירתי, והפסקת זרימת סיוע צבאי וכספי מאיראן – ככל שסוריה החדשה תשתף פעולה. המטרה היא לשנות את הדינמיקה בשטח: לא להרוס את חיזבאללה בכוח ישראלי, אלא להפוך אותו ללא רצוי בתוך לבנון עצמה. השאלה הפתוחה היא האם ממשלת נתניהו מסוגלת לאמץ אסטרטגיה מורכבת שכזו, שדורשת ויתורים, שיתוף פעולה עם אירופה וארצות ערב, ואמונה בתהליך מדיני ולא רק במערכה צבאית.