המזרח התיכון נכנס לשנת 2025 עם שינויים פוליטיים דרמטיים. לאחר נפילת בשאר אסד בסוריה, מדינות ערב סביבות מחדש את מעמדותיהן. מצרים, שהנהיגה בעבר את הקואליציה נגד אסד, מחזיקה עיכוב בזירה ושולחת רק ברכה רשמית לשר החוץ הזמני החדש, אסעד א-שיבאני, תוך שהיא מודאגת מהשלכות נפילתו של שליט על שלטונן של א-סיסי. בקהיר מתכנסים ראשי המנגנונים בארמון הנשיאות, מתוך דאגה מתמדת ממצב כלכלי מתדרדר ומאפשרות של התפרצות מחאה אזרחית. א-סיסי מעודד את הקמתה של מפלגת החזית הלאומית, בראשות איש העסקים והקשרים החשאי איברהים ערגאני, שמשמש כדמות מפתח במעבר הכלכלי והפוליטי. ירדן, בניגוד למצרים, שלחה את שר החוץ איימן ספדי לדמשק כדי לדון בשיתוף פעולה ובהבטחת שקט לאורך הגבול, תוך שהיא שומרת על יותר ממיליון פליטים סורים בממלכה ולא מאפשרת חזרתם. לבנון ממשיכה להיאבק במשבר פוליטי עמוק, עם 13 סבבי בחירות נשיאותית שלא הסתיימו במנהיג, ובקרב שני מועמדים עיקריים – סולימאן פרנג'יה בתמיכת חיזבאללה וג'וזף עון בתמיכת המערב. בינתיים, המלך עבדאללה השני של ירדן והנסיך בן-סלמאן של סעודיה ממשיכים לקדם סדרי עדיפויות חדשים: סעודיה משיקה השקעות ענק בפרויקט "נאום" ומחזיקה תקווה לשלום עם ישראל, אך מעדיפה ממשלה אחרת בירושלים. במקביל, שר החוץ הסורי מתכנן ביקור רשמי בסעודיה כדי לבקש סיוע כספי, בתקווה לחדש יחסים ולנכות את ההשפעה האיראנית.