הרפורמה החדשה במיסוי ההייטק, כפי שהוצעה על ידי שר האוצר, מסמנת שינוי משמעותי במדיניות הכלכלית של ישראל. אחרי שנים של רגולציה מסובכת, חוסר ודאות וחשדנות כלפי הון ויזמי, הממשלה שולחת אות ברור: ישראל פתוחה לעסקים. השינויים כוללים פטור ממע"מ על השקעות זרות, הקלות בעסקאות מיזוג ורכישה, והגדרה ברורה של מדיניות מיסוי לעובדים חוזרים. אלו לא תיקונים טכניים בודדים, אלא חלק מניסיון ליצור שפה כלכלית חדשה שתש吸引 השקעות זרות.

המודל שמוצגת מולו ישראל הוא דלוור – מדינה קטנה בארצות הברית שהפכה ליעד מועדף לעסקים בזכות מערכת יציבה, רגולציה צפויה ותרבות של אמון. בדלוור יודעים בדיוק מה לצפות: משפט אחיד, רגולציה ברורה ומערכת דיגיטלית שקופה. ישראל עדיין רחוקה מהמצב הזה, אך הרפורמה החדשה היא צעד בכיוון הנכון. היזמים והמשקיעים מבינים שהמפתח למשיכת הון אינו רק שיעור המס, אלא דווקא הוודאות – ובעולם שבו הון זורם במהירות בין תל אביב, לונדון ודובאי, הוודאות היא המטבע החזק ביותר.

עם זאת, ישראל עדיין סובלת ממדיניות מס מתהפכת, ביורוקרטיה מיותרת ומערכת משפטית שנעשתה שדה קרב פוליטי. כדי באמת להפוך ל"דלוור של המזרח התיכון", על ישראל לעגן את כללי המשחק בחקיקה, לבטל רגולציות מיותרות, לקבוע מנגנון מס יציב לטווח ארוך ולחדול מהזעזועים החקיקתיים והמשפטיים שמעיבים על תחושת הביטחון של המשקיעים. המסקנה: השקעות גלובליות אינן נמדדות בסנטימנט, אלא בסיכון. והרפורמה הזו היא רק ההתחלה.